בורר יכול לסייע לגיבוש הסכם ממון אך לא לאשר אותו!

דף הבית » הסכמי ממון וגירושין » בורר יכול לסייע לגיבוש הסכם ממון אך לא לאשר אותו!

בע"מ 8063/14 ניתן על ידי כב' השופטים:י.דנציגר, א. חיות, ע. פוגלמן, ביום 13.7.2015

מדובר בבני זוג שהחליטו להתגרש בהסכמה בהליך של בוררות ולשם כך פנו לרב שישמש בורר ביניהם וחתמו אצלו על "הסכם גירושין ופירוק נכסים" במסגרתו נקבעה בין היתר חלוקת הרכוש בין בני הזוג. בנוסף חתמו אצל הבורר על "שטר בירורין" אשר מסמיך את הרב לפסוק בכל הסכסוכים ביניהם, מבלי שניתן יהיה לערער על החלטתו.

בסוף הסכם הגירושין נכתב כי: "ההסכם הזה נכתב בהסכמה מלאה ואושר על ידי הרב הבורר ויש לו תוקף של פסק דין לכל דבר ועניין".

בשלב מסוים האישה ביקשה לבטל את ההסכם בטענה שהוא מקפח את זכויותיה. שתי ערכאות (בימה"ש למשפחה ובימה"ש המחוזי) דחו את תביעתהוכך הגיע הערעור הנוסף של האישה לביהמ"ש העליון אשר קיבל את הערעורוביטל את פסק הבורר.
השאלה העקרונית שנידונה ב – 3 הערכאות היא:

האם מוסמך בורר לאשר הסכם ממון וגירושין שהתגבש בין בני זוג במהלך הליך בוררות שהתנהל בפניו וליתן להסכם כזה תוקף של פסק בוררות,למרות הקביעה בחוק יחסי ממון שקובע כי הערכאות המוסמכות לאשר הסכם כזה הן בימ"ש למשפחה או ביה"ד הדתי שווידאו כי הצדדים הבינו את פשרו ותוצאותיו?!

אישור הסכם בהתאם לחוק יחסי ממון משמע, כי מדובר בהסכם שמטרתו היא להסדיר מערכת יחסים כללית לרבות יחסי ממון בין בני זוג ואת איזון המשאבים ביניהם בעת גירושין או מוות. במקרה כזה על הערכאה השיפוטית לאשר את ההסכם כתנאי לתוקפו וזאת לאחר שווידאה כי בני הזוג הבינו את תוכנו של ההסכם, משמעותו ותוצאותיו.
זאת לעומת הסכם רגיל בין בני זוג שמטרתו להסדיר מערכת יחסים ספציפית, ביחס לעסקה מסוימת בנכס, ללא קשר וללא התייחסות לאיזון הנכס בעת גירושין או מוות. במקרה כזה אין צורך באישורו בפני ערכאה משפטית כתנאי לתוקפו. הסכם כזה תקף מכוח דיני החוזים.

אישור הסכם בהתאם לחוק הבוררות משמע, הסכם שנערך באמצעות בורר שהוסמך על ידי הצדדים לפסוק בעניינים שביניהם על דרך הפשרה. על ההסכם להיות חתום על ידי הבורר ולקבל את אישורו של ביהמ"ש.

כאשר מדובר בהסכם ממון, שנערך בין בני זוג בהליך בוררות (בשונה מהסכם רגיל בין בני זוג) שמטרתו נועדה להסדיר סכסוך רכושי וממוני ביניהם בעת גירושין או מוות, אזי טעון הסכם כזה אישור של ערכאה משפטיתמוסמכת (בימ"ש למשפחה או ביה"ד הדתי), כתנאי לתוקפו.
זאת לעומת הסכם רגיל בין בני זוג, שמטרתו להסדיר זכויות בנכס ספציפי ביניהם ואשר הושג במסגרת הליך בוררות. הסכם כזה יובא לאישורו של ביהמ"ש בהתאם לחוק הבוררות.

כאמור, הן ביהמ"ש למשפחה והן ביהמ"ש המחוזי קבעו שלבורר יש סמכות לאשר הסכם ממוןשנערך על ידו ומשכך על ביהמ"ש לאשר הסכם כזה כהסכם בוררות,מכוח חוק הבוררות, ולתת לו תוקף של פסק בוררות.

ביהמ"ש העליון ביטל את פסקי הדין וקבע כי:

אף אם הצליח הבורר, בהסכמת בני הזוג, לפשר ביניהם ולגבש להם הסכם ממון שמסדיר ביניהם איזון משאבים בעת גירושין או מוות, הוא אינו רשאי לתת להסכם תוקף של פסק בוררות. סמכות שכזו, ביחס להסכם כזה, נתונה על פי חוק, אך ורק לבימ"ש או לביה"ד הדתי ואין כל משמעות להסמכת הצדדים את הבורר לאשר את ההסכם.

מאחר שבענייננו מדובר, ללא כל ספק,בהסכם ממון אשר עוסק כולו באיזון המשאבים בין בני הזוג בעת גירושין, הרי שהיה צורך לאשר אותו בבימ"ש או בביה"ד הדתי על פי חוק יחסי ממון בין בני זוג ומכיוון שלא אושר בערכאה המוסמכת, הוא חסר