מדובר בתביעה שהגישה אישה, כ- 7 שנים לאחר שחתמה על הסכם גירושין עם בעלה לשעבר, ובה היא דורשת מחצית מזכויות הפנסיה שצבר בעלה לשעבר במהלך שנות נישואיהם.

הסכם הגירושין, שאושר בבית המשפט, לא מאזכר את זכויותיו הפנסיוניות של הבעל שנצברו במהלך 12 שנות נישואי הצדדים יחד עם זאת, ההסכם כולל סעיף ויתור על תביעות הדדיות לפיו מרגע שחתמו הצדדים על ההסכם – אין להם ולא תהיינה לאחד כנגד זולתו , תביעות, דרישות או טענות מכל מין וסוג שהוא בכל הקשור להסכם אשר מהווה הסדר סופי ומוחלט של כל התביעות ההדדיות שלהם.

הסוגיה שבמחלוקת – האם מדובר בסעיף שנשכח (בלקונה) או שמא עצם העובדה שלא אוזכר הסעיף, מעידה על ויתורה המשתמע של האישה (הסדר שלילי)?

במסגרת בחינתו של בית המשפט את הסוגיה שבמחלוקת, נדרש הוא לבחון 2 סוגיות נוספות:

האם קיומו של סעיף כללי של העדר תביעות הדדיות בהסכם, מחזק את הטענה של הבעל כי האישה ויתרה במודע על זכויותיה בכספי הפנסיה הצבורים שלו?

בית המשפט קבע כי אין לראות באי קיומו של סעיף ויתור מפורש "הסכם שלילי" אלא "הסכם שותק" ומשכך זכאית האישה לחלקה באותם כספים שצבר הבעל בתוכנית פנסיה במהלך שנות נישואיהם וזאת מהנימוקים הבאים:

• מטרתו של הסכם הגירושין שנחתם על ידי הצדדים וקיבל תוקף של פסק דין, הינה להביא לסופיות הסכסוך והמחלוקות בין הצדדים. אולם כאשר בן זוג, שלטענתו, קופח בחלוקת הזכויות הרכושיות – ממוניות, עליו הנטל להוכיח, ברמת הוכחה גבוהה, קיומן של נסיבות שיצדיקו ביטול ההסכם או חלקו.

• במקרה שלפנינו, האישה לא ביקשה לבטל את הסכם הגירושין, כי אם לחייב את בעלה לשעבר לשלם לה את המגיע לה על פי חוק בזכויות הפנסיוניות אותן צבר במהלך שנות נישואיהם. רק 7 שנים לאחר אישור ההסכם בבית המשפט נודע לאישה על קיומן של זכויות אלה והיא לא היתה מודעת להן בעת שנעשה הסכם הגירושין.

• הפסיקה הרווחת בעניין זה רואה את ההחרגה של נכסים בהסכם ממון וגירושין כאחריותו של בעל הנכס. על ההחרגה להיות מפורשת בהסכם בצורה ברורה שאינה משתמעת לשני פנים והעובדה כי אין התייחסות לקיומה של זכות ממונית או לויתור מפורש עליה, עומדת לחובתו של בעל הזכות.

• לאחר שהוכיחה האישה כי הוסתר ממנה מידע באשר לזכויות המגיעות לה על פי דין, עובר הנטל אל הבעל הטוען כי האישה ויתרה על הזכויות אותן היא תובעת, להוכיח כי אכן ויתרה על חלקה בהן.

• ממכלול הראיות והעדויות עולה כי, בשום שלב (לא על ידי הבעל ולא על ידי עוה"ד שערך את ההסכם) לא הובהרו לאישה זכויותיה בזכויותיו הפנסיוניות של הבעל.

• האישה אכן ידעה על קיומה של קצבת פנסיה אותה מקבל הבעל, אך לא ידעה כי קיימת לה זכות חוקית באותה פנסיה.

ביחס לסעיף הכללי של העדר התביעות – בית המשפט דחה את הטענה כי הסעיף מעיד על ויתור גורף, בלא שפורטו נכסים ספציפיים שהצדדים ויתרו עליהם.

• סעיף העדר התביעות שבהסכם הגירושין הינו סעיף כללי, לאקוני וגורף. לא ניתן להבין ממנו אילו ויתורים ערכו הצדדים אחד כלפי השני.

• המדיניות של בתי המשפט בעניין זה הינה "שככל שהדבר נוגע לנושא שאינו מאוזכר בהסכם גירושין הרי שלא ניתן להסיק באופן אוטומטי על ויתור או מחילה. נהפוך הוא מוטל על הטוען לויתור או מחילה נטל ראייתי להוכיח, שהשתיקה בהסכם הגירושין, משמעה שהצד שכנגד הבין וידע שיש לו זכות מסוימת והוא ויתר עליה".

• בן זוג הטוען לויתור של בן הזוג השני על זכות ממונית, נדרש להצביע על ויתור מפורש ואין די בויתור משתמע וכללי.

• בתי המשפט למשפחה מנסים למצוא סעדים אחרים אשר לא יפגעו בתוקפו של ההסכם כולו ולפיכך גם במקרה זה נקבע שאין צורך בהגשת תביעה לביטול הסכם הגירושין, כי אם רק תביעה לחלקה של האישה באותן זכויות ממוניות שהויתור עליהן לא נכתב במפורש.