בני הזוג הכירו ב-2006, כשהאישה הגיעה לראיון עבודה בחברה שהיתה בבעלות האיש. כעבור שנה נישאו בקפריסין. האישה עבדה בחברה של האיש, עד לפרידתם, כמנהלת חשבונות והשתכרה כ-10,000 שקל בחודש.
עבור האישה היו אלה נישואים שניים, ועבור האיש – שלישיים. באפריל 2013 נפרדו.
במסגרת תביעות שהגישה האישה היא דרשה לקבל את חלקה ברכושו הרב של האיש, שלטענתה נצבר במהלך חייהם המשותפים.
בין היתר, דרשה האישה לקבל מחצית מרווחי שתי החברות שבבעלות הנתבע, שכר עבודה של האישה שנמנע מלהפקיד בחשבון המשותף של הצדדים, דיבידנדים, זכויות סוציאליות, 4 יחידות דיור, כלי רכב, יאכטות ומוניטין אישי ועסקי.
לטענתה, בינה לבין האיש היה שיתוף כלכלי במסגרתו הם ניהלו חשבון בנק משותף שאליו הופקדו רוב הכנסותיהם.
האיש טוען מנגד כי למעט דירה משותפת, יתר הרכוש הינו "רכוש חיצוני" אשר נצבר טרם נישואיו לתובעת. מדובר ב"פרי עמל של אבותיו ושלו" וככזה אינו מהווה רכוש משותף.
מאחר שלא הייתה מחלוקת שהדירה המשותפת שייכת לשני הצדדים בחלקים שווים, התמקד הדיון ביתר הנכסים.
בבואו לדון בסוגיה, בחן בית המשפט את הכללים הקבועים בדין ובפסיקה, לשם קביעת שיתוף בני זוג בנכסים שנצברו במהלך נישואיהם:
- ישנם 2 מצבים חריגים שבהם שבח של נכס חיצוני – "העץ הנפרד" יחשב נכס חדש ועצמאי ובית המשפט יטה לאזן אותו בין הצדדים:
- השקעה ומאמץ משותפים של הצדדים בהשבחת הנכס, במהלך נישואיהם;
- שימוש במשאבי המשפחה למען השבחת הנכס ושיתוף בן הזוג (שאינו בעלים של הנכס) בניהולו.
בית המשפט נדרש לבחון את מכלול הנכסים שבבעלות האיש ואת חלקה של האישה בנכסים אלה, ככל שיש לה חלק בהם, וקבע:
- ביחס לחברות שבבעלות האיש – מאחר שמדובר בנישואים קצרי טווח ולא הוכחה כוונת שיתוף ספציפית לגביהם, לאישה אין חלק בעסקיו של האיש.
- ביחס לרווחי החברות ולדיבידנדים שקיבל האיש בתקופת החיים המשותפת – האישה עבדה כשכירה בחברה, קיבלה משכורת ריאלית ולא הוכיחה תרומה חריגה שהביאה להשבחת החברות.
- ביחס ליחידות הדיור הנוספות – האישה לא הוכיחה שהן שופצו מכספים משותפים ולפיכך הן אינן מהוות נכסים משותפים.
- ביחס לחלקה של האישה בשכר העבודה של האיש, אשר בחר על דעת עצמו, שלא להפקיד בחשבון המשותף בתקופת נישואיהם – נקבע שהאישה זכאית למחצית משכר העבודה של הנתבע שלא הופקד ולמחצית משווי הזכויות הסוציאליות והפנסיוניות שהאיש צבר בתקופה זו.
- בית המשפט בחן את סוגיית השיתוף ביחס לכל אחד מכלי הרכב והשיט על בסיס עובדתי, התנהלות הצדדים לגביהם במהלך השנים ובהתאם קבע שהאישה זכאית למחצית משווים של ארבעה כלי רכב ושלוש ספינות שרכש האיש בתקופת נשואיהם.
- ביחס למוניטין האישי והעסקי של האיש – פער ההשתכרות של הצדדים לא נוצר כתוצאה מהנישואים והתובעת לא הוכיחה כל ויתור או תרומה חריגה מצידה שתרמו לעלייה בכושר ההשתכרות של האיש.
מאחר שהתביעה התקבלה בחלקה הקטן, לא ניתן צו להוצאות.