זוגיות "סיבוב שני" של יותר מ-20 שנה התפוצצה לאחר שהגבר עזב את האישה לטובת אישה אחרת.

בפברואר 2015 הגישה אישה נגד בעלה לשעבר תביעה לתשלום דמי קיום בסכום של כמיליון ₪ תוך הסתמכות על הסכם שנחתם ביניהם בשנת 1993, שקבע הפרדה רכושית והתחייבות של האיש לשלם לה כל חודש סך 1,000$, בגין חלקו בהוצאות הבית.

לטענת האישה, האיש נטל את ההסכם והעלימו ולמעט סכומים זניחים האיש לא עמד בהתחייבותו.

האישה ביקשה לפסוק לה פיצוי כספי בסך של מיליון ₪ בגין כל אותם תשלומים חודשיים (1,000 $ כפול 20 שנים) שלא שולמו לה על ידי האיש, כפי שהתחייב בהסכם.

האיש הודה בקיומו של ההסכם אך מכחיש את הסכום בו נקבה האישה. כמו כן טוען האיש כי הוא והאישה לא פעלו לפי ההסכם האמור אף לא יום אחד וממילא הסכם זה לא אושר כדין.

עוד טען האיש כי יש לדחות את התביעה מחמת שיהוי קיצוני בהגשת התביעה והתיישנות כמו כן טוען הוא לחוסר תום לב מצד האישה, כשזו בחרה שלא לקזז מסכום התביעה את ההוצאות, לגביהן אין מחלוקת, ששילם עבורן.

טענות הנתבע אף חשפו כי ישנו הסכם נוסף, מאוחר יותר (שאף ההוא לא הוגש על ידי האישה לבית המשפט), שבו התחייבו הצדדים לשמור על שוויון נכסים ולא להסתיר רכוש אחד מהשני. אלא שלטענת האיש, האישה לא פעלה בין היתר כאשר העבירה את הדירה שלה לילדיה.

בית המשפט בחן את הראיות שהובאו בפניו וקבע:

• ביחס לקיומו של הסכם ממון בין הצדדים – בני הזוג מעולם לא נישאו ומשכך, תוקפו של הסכם שנערך בין בני זוג, שאינם נשואים או עומדים להינשא, אינו תלוי באישורו של ההסכם כדין. ולכן נדחתה טענתו של האיש כי ההסכם אינו בתוקף.
  יחד עם זאת, מאחר ששני הצדדים לא קיימו את הוראות ההסכם איש מהם אינו ראוי לפיצוי הקבוע בו.

• ביחס להסכמה להשתתפות בהוצאות המשותפות במהלך החיים המשותפים ולדרישת האישה להתחשבנות בשל הוצאות עבר לצרכי קיום – "אם הצדדים היו שותפים וניהלו משק בית משותף, אין מקום להתחשבנות ופנקסנות ביחס לכספים שהוצאו בתקופת החיים המשותפים".
  "לא יעלה על הדעת כי בני זוג יערכו התחשבנות ופנקסנות על אשר אירע כל מהלך נישואיהם . . ."

• ביחס לטענת האיש לשיהוי וההתיישנות –
  גם בהנחה שלא התקיימה התיישנות, השופט סבר כי זהו מקרה קיצוני המצדיק לדחות את התביעה בשל שיהוי רב בהגשתה.
  אחד הרציונלים העומדים מאחורי טענת השיהוי הוא למנוע התעוררות מחודשת של סכסוכים, שנים רבות אחרי שפרצו. בענייננו קבע ביהמ"ש כי יש חוסר הגינות בהגשת תביעה לדמי קיום רטרואקטיביים כאשר במשך למעלה מ-20 שנה התובעת שתקה לגביהם.
  "בכל חודש של אי תשלום יכולה היתה התובעת לנקוט הליך דרישה ועם כל חודש של אי מעש, מאות חודשים גילתה היא גמירות דעת העולה כדי מניעות של השלמה עם המצב כפי שהוא, השלמה שמשמעותה ויתור על כל ההתחייבות כולה".

• עניינה של תביעה זו עולה כדי "פנקסנות" בין בני זוג ביחס לתקופה בה ניהלו מערכת יחסים זוגית.

התביעה נדחתה והתובעת חויבה בהוצאות משפט גבוהות של 50,000 שקל.