חיוב אדם במזונות ילדים, שאינם ילדיו הביולוגיים ואף אינם ילדיו המאומצים, כי אם ילדיה המאומצים של בת זוגו. זאת מכוח הקונסטרוקציה החוזית – הסכמית שנוצרה, לאורך שנים, על בסיס התנהגותו של בן הזוג ויצרה הסתמכות אצל בת הזוג וילדיה.

מדובר בזוג שניהלו מספר שנים חיים כידועים בציבור. במהלך שנים אלו אימצה האישה 2 קטינות, בשיתוף פעולה פעיל ובתמיכה מלאה מצידו של הגבר, שבין היתר אף מימן חלק מהעלויות הכרוכות בהליכי האימוץ. עד לפרידתם של הצדדים, טיפל הגבר בבנותיה של בת זוגו במסירות והיה להן כאב.מדובר בדיון ב"גלגול שלישי" בקביעות המשפטיות של בתי המשפט קמא:
בית משפט לענייני משפחה קבע, בנוגע למזונות הקטינות, את העקרונות הבאים:

• ישנה הסתמכות של הקטינות בבן זוגה של אימן המאמצת, לא רק בפן הכלכלי אלא "בכל רמ"ח אברי הקטינות והן רואות עצמן כבשר מבשרו של יוצר ההסתמכות". גם משפחתו של בן הזוג ראתה בקטינות בנותיו לכל דבר ועניין.

• בן הזוג התחייב בכתב, בפני נוטריון, כי במקרה בו תיפגע יכולתה של האישה לטפל בקטינות, ידאג הוא לסיפוק כל צרכיהן ויהיה להן כאב.

• בן הזוג אמנם לא אימץ את הקטינות, אולם הקשר שלו איתן היה קשר של הורות שלא תלוי בשום אסמכתא פורמאלית.

בית המשפט המחוזי חיזק את פסיקתו של בית המשפט למשפחה והדגיש את הדברים הבאים:

• מהעובדה שהדין העברי וחוק המזונות אינם מקימים חובה על גבר לזון את ילדיה של בת זוגו שאינה נשואה לו, אין להסיק שלילה של האפשרות להשתמש בדיני החוזים הכלליים באותם מקרים בהם דיני המשפחה אינם נותנים מענה ראוי.

• כל חוזה, לרבות חוזה למזונות או לתמיכה כלכלית יכול להיעשות בעל פה, בכתב או בכל דרך אחרת.

• בני הזוג חיו שנים כידועים בציבור ועל אף העליות והמורדות שהיו, התנהלותם מעידה על רמת מחויבות גבוהה זה לזו שהיוותה ללא כל ספק בסיס להסתמכותה של האישה על הסכמתו של בן הזוג להישאר עימה בקשר זוגי ולגדל עימה את הקטינות.

בית המשפט העליון דחה את ערעורו של בן הזוג וחיזק ותמך בפסיקותיהם של בתי המשפט קמא והוסיף כי:

• הרציונאל המרכזי שעליו ניתן לבסס את האפשרות העקרונית להטיל על אדם חיוב במזונות, במקרים בהם לא קמה חובה מכוח הדין האישי או מכוח חוק המזונות, הינו "עיקרון ההסכמה מכללא". דהיינו ניתן ללמוד על הסכמתו של אדם לזון את בן זוגו או את ילדו הקטין, מהתנהגותו לאורך הזמן.

• בתי המשפט נוטים לעשות שימוש בעיקרון זה במקרים בהם נדונה סוגיה של חיוב במזונות בין בני זוג החיים במערכת זוגית "מגוונת" שחורגת מ"המודל הקלאסי" של נישואין על פי הדין האישי (כגון: מערכות יחסים ב"פרק ב", נישואין אזרחיים או ידועים בציבור), במסגרתה ישנם גם ילדים של אחד מבני הזוג או ילדים שהובאו לתוך התא המשפחתי במהלך הקשר.

• במציאות של חיינו כיום, התא המשפחתי המגוון – האלטרנטיבי הולך ונעשה נפוץ יותר. מודל שהדין האישי אינו מכיר בו ואף חוק המזונות לא חל עליו. נוכח זאת בתי המשפט למשפחה נדרשים ליתן מענה ראוי לסכסוכים שמקורם בתא משפחתי אלטרנטיבי ולשם כך נאלצים לפנות אל עקרונות המשפט האזרחי ואל דיני החוזים, כמקור נוסף לביסוס חובת המזונות לצד חוק המזונות.

• חיובו של בן הזוג (המערער) בתשלום מזונות הקטינות יוותר על כנו, על אף שאין בינו לבין הקטינות קשר ביולוגי או קשר של אימוץ ועל אף שאין ביניהם קשר בשנים האחרונות. על המערער מוטלת חובה בלי שיש בצידה זכות. חיוב זה במזונות אינו מותנה בשינוי דעתו ואף לא בחידוש הקשר עם הקטינות.

• אין עסקינן בהתקשרות עסקית – מסחרית, כי אם בקשר אנושי ובמערכת יחסים רגישה ומורכבת ומשכך תוצאה זו של חיוב המערער במזונות הינה תוצאה מתחייבת, לא רק בהיבט ההסכמי של דיני החוזים, אלא גם משיקולי הסתמכות וצדק.