חוק חוזה ביטוח קובע, כי במקרה של פטירה על המבטחת לשלם את סכום הביטוח בגין מקרה מוות לידי המוטבים שמונו על ידי המנוח בפוליסה לפני מותו.
מדובר באדם שבזמן רכישת פוליסת הביטוח היה נשוי לאשתו הראשונה אשר לימים הפכה לגרושתו ובעת פטירתו היה נשוי לאישה אחרת.

במסגרת פוליסת הביטוח ציווה המבוטח למסור את כספי הפוליסה שיגיעו לו אחרי מותו, לאשתו אשר שמה נקוב מפורשות ולילדיו באותה עת, שאף שמם נקוב בפוליסה בצורה מפורשת.

לאחר גירושיו לא שינה המבוטח את פרטי המוטבים ולכן נותרה גרושתו כמוטבת בפוליסה. המצב בפועל, לאחר פטירתו של המנוח הוא, כי ישנה אי התאמה בין מצבו המשפחתי של המנוח ביום פטירתו ובין שמה של אשתו הרשום בפוליסה.

בית המשפט דן בשאלה: "למי אם כן מגיעים כספי התגמולים מהפוליסה – האם למי ששמה נקוב בפוליסה שהיתה אשתו במועד רכישת הפוליסה או לאלמנתו מי שהיתה אשתו ביום מותו ? וקבע:

• הפסיקה המשפטית (הלכת חסקין) קובעת כי "במקום שאדם הנחיל נכס ל "פלונית, אישתי" ופלוני ששמה נקוב חדלה להיות אשתו, אומרים שנקיבת השם קובעת וההוספה של התואר "אישתי" אינה אלא הוספת תואר החייבת לסגת מפני אזכור השם המפורש".

• בהתאם לחוק חוזה ביטוח ולחוק הירושה:
"במקרה של פטירה על המבטחת לשלם את סכום הביטוח בגין מקרה מוות לידי המוטבים שמונו על ידי המנוח בפוליסה לפני מותו".
ו"סכומים שיש לשלם עקב מותו של אדם על פי חוזה ביטוח . . . אינם בכלל העיזבון, זולת אם הותנה שהם מגיעים לעיזבון".

• במקרה שלפנינו הוראת חוק חוזה ביטוח מהווה השלמה להוראת חוק הירושה ויש לקרוא אותן יחדיו. לפיכך – אם שמו של בן הזוג ננקב באופן מפורש, השם הוא הקובע ואם לא ננקב באופן מפורש, אלא רק מצוין התואר "אישתי" "בעלי" וכדומה אזי ישולמו כספי התמלוגים מהפוליסה למי שהיה בן זוגו של המנוח בעת מותו.

• עוד בחן בית המשפט את אומד דעתו של המנוח ומצא כי הנסיבות המסוימות של המקרה שלפנינו אינן חד משמעיות, אולם יש בהן כדי להעיד על חוסר רצונו של המנוח לשנות את המוטבים בפוליסה וזאת למרות יכולתו לעשות כן ב – 3 הזדמנויות שונות לפחות.

• בית המשפט קבע כי על חברת הביטוח (שעד להכרעת ביהמ"ש שמשה למעשה כנאמן על כספי הביטוח) להעביר את כספי הפוליסה למוטבים ששמם נקוב באופן מפורש.