מדובר באישה אשר מסרבת להתגרש ולהתיר את קשר הנישואין ובד בבד מעוניינת לשמור על זכויותיה ברכוש המשותף, באמצעות פסקי דין הצהרתיים ולא אופרטיביים.

בית המשפט נדרש להכריע בשאלה – מהם הנכסים המשותפים לצדדים נכון למועד הקרע ביניהם והאם הנכסים הרשומים על שם הבעל ועל שם בני משפחתו, הם נכסים משותפים וברי איזון בין בני הזוג או שמא מדובר בנכסים השייכים להוריו ולאחיו של הבעל והם מוחזקים על ידו בנאמנות ומשכך אין לאישה כל זכויות בהם.

האישה, שלדבריה הבעל מידר אותה לחלוטין, במהלך כל שנות נישואיהם, מהתנהלותו הכלכלית טוענת שחלק מהרכוש שבבעלות בעלה ובני משפחתו, הכולל נכסי מקרקעין הרשומים על שמם, נרכש במהלך חייהם המשותפים ומכספם של בני הזוג, ומשכך מחציתו שייכת לה.

בית המשפט בדק באופן פרטני כל נכס ונכס והראיות הנוגעות אליו וביחס לנכסים שמצא כי אכן הראיות תומכות בכך שנרכשו על ידי הבעל במהלך חייהם המשותפים של בני הזוג, לרבות נכסי מקרקעין, קבע כי הם בבעלות משותפת של הבעל והאישה וזאת חרף הרישום הטאבו.