במסגרת הסכם ממון שנחתם בין הצדדים ואושר בבית המשפט, נקבעה משמורת משותפת לתקופה בה שהתה האם בחו"ל לצורכי עבודה באופן שבעת שהות האם בחו"ל ישהו הילדים אצל האב ובעת שהותה של האם בארץ ישהו הילדים אצלה ויתקיימו הסדרי ראייה בין הילדים לאב.

בנוסף נקבע כי בתקופה זו, לא ישלם האב לידי האם את מזונות הקטינים.

עם תום תקופת שהות האם בחו"ל ושובה לישראל התגרשו הצדדים והאם הגישה תביעה למזונות.

בית המשפט קבע כי המשמורת תישאר משמורת משותפת ובאשר למזונות נקבע כי לאור העובדה שהילדים נמצאים עם כל אחד מההורים זמן שווה כמעט ולאור הכנסותיהם של הצדדים, אין מקום לחייב את האב במזונות זמניים.

כעבור למעלה משנה הגישה האם בקשה לעיון מחדש בהחלטה למזונות זמניים. בית המשפט בחן את הסוגיה ודחה את בקשתה של האם מהנימוקים הבאים:

• לא נמצא שינוי נסיבות המצדיק דיון מחודש בסוגיה זו;

• החובה לשאת בצרכיהם הבסיסיים של קטינים חלה במלואה על האב וזאת מבלי להביא בחשבון את שאלת המשמורת והסדרי הראייה. בד בבד יש להביא בחשבון את העובדה כי האב נושא באופן ישיר, בחלק ניכר מעלויות צרכיהם (ההכרחיים ומדין צדקה) של הקטינים השוהים אצלו אף למעלה ממחצית הזמן כפי שנהוג במשמורת משותפת;

• על פי הדין העברי חייב אב לשאת לבדו בצרכיו ההכרחיים של קטין אך אין הדין העברי מטיל חובה על האב לשלם עבור צרכים אלה, ישירות לידי האם כברירת מחדל, תוך התעלמות מנשיאתו של האב באופן ישיר בצורכי הילדים;

• לחלוקת זמני השהות של הילדים עם כל הורה יש השפעה על אופן נשיאתו של כל הורה בעלויות צרכיהם של הילדים. מכוח קל וחומר כי יש להביא עניין זה בחשבון ולאפשר לאב לשאת באופן ישיר בחלק ממזונותיהם של הילדים, בהתאם לזמן בו הם שוהים עמו.

לאור תוצאות חישוב הכנסותיהם הפנויות של כל אחד מההורים בית המשפט קבע שאין לחייב את האב להעביר לידי האם תשלום כלשהו בגין מזונות הילדים וכן שההורים יישאו בחלקים שווים ב"מזונות מדין צדקה" ( הוצאות רפואיות והוצאות חינוכיות ).

1 * החלת הדין העברי על מזונות ילדים, מקורה בהוראת חוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) על פיו אדם חייב במזונות ילדיו הקטינים לפי הוראות הדין האישי החל עליו. האב במקרה דנן הוא יהודי ומשכך חל עליו הדין העברי.