דובר באדם בשם יעקב, שעסק בניקוי שלטי חוצות בתחנת אוטובוס. לטענתו המנוחה פנתה אליו בבקשה להיעזר בשירותיו לצורך ניקוי חזית ביתה ומאז נרקם ביניהם קשר רצוף במהלכו סעד אותה בתקופה האחרונה לחייה, טיפל בה והיה לה כבן. טענה זו נדחתה מכל וכל ע"י ביהמ"ש לאחר שהופרכה בראיות.

המנוחה היתה אישה ערירית ובת חמישית לאביה שהוריש את כל הונו, הנאמד במיליונים רבים, לחמשת ילדיו. במותה היתה המנוחה אחרונת האחים שנפטרו ובעלת רכוש רב. בצוואה שנחזית להיות צוואתה הורישה ליעקב את כל עיזבונה.

יעקב הגיש לביהמ"ש בקשה לקיום הצוואה, אחייניה של המנוחה הגישו התנגדות לקיום הצוואה על בסיס הטענות, כי במועד עריכתה לא ידעה המנוחה להבחין בטיבה של הצוואה וכי החתימה שעל גבי הצוואה שנחזית להיות צוואתה הינה מזויפת.

ביהמ"ש בחן את הטענות לגופן:

1. את הטענה כי הצוואה נחתמה בעת שהמנוחה לא ידעה להבחין בטיבה, נוהגים ביהמ"ש לבחון באמצעות חוות דעת רפואיות של מומחים, אשר נדרשים לחוות דעתם המקצועית בנוגע למצבה הנפשי-המנטלי והקוגניטיבי של המנוחה. ביהמ"ש צריך להשתכנע שהמצווה היה מודע לעובדה שהוא עורך צוואה, מודע להיקף רכושו ולזהות יורשיו ולתוצאות הצוואה על אותם יורשים.

מאחר שמדובר בחוות דעת שהן "פוסט מורטם" (בבחינת ניתוח לאחר המוות) ובמומחים שלא פגשו את המנוח ובמרבית המקרים אף לא הכירוהו כלל, נעזר ביהמ"ש גם בעדויות של אנשים שהכירו את המצווה בתקופה הרלוונטית.

לאור חוות הדעת הרפואיות ומכלול הראיות שהובאו בפני ביהמ"ש, לרבות עדויות אנשים שהכירו את המנוחה בזמן אמת, קבע ביהמ"ש כי מצבה הקוגניטיבי של המנוחה במועד עשיית הצוואה לא אפשר לה להבחין בטיבה של הצוואה ומשכך הצוואה בטלה!

2. את טענת הזיוף בחן ביהמ"ש בעזרת חוות דעת של מומחית להשוואת כתבי יד ממנה עולה, כי "החתימה שעל גבי הצוואה נכתבה כחיקוי על פי מודל חתימה בשם המנוחה". ממכלול העדויות שהובאו בעניין זה שוכנע ביהמ"ש כי חתימת המנוחה על גבי עותקי הצוואה זויפה.

ביהמ"ש קיבל את התנגדותם של האחיינים, הורה על ביטול הצוואה ועל חלוקת עיזבונה של המנוחה על פי חוק הירושה, לפיו יורשיה הם אחייניה וכן על חיובו של יעקב, התובע, בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 120,000 ₪.